תיק תיעוד היסטוריוגרפי של כתובת

כתובת בהווה:  העוגן 4

גוש  9010

חלקה  11

שם הרחוב/השכונה בעבר:  רחוב 76 מס' 4

בעלים ודיירים לאורך השנים: יוסף חטאב, סמירה חטאב, חנאן חטאב, זיינב חטאב

מידע תכנוני

  • תבע רלוונטית: 2509   תאריך -8/10/1992 ,
  • הגדרת המבנה: מגורים ג

איסוף מידע

  • ״תיירות עג׳מי״, כתבה של איתי אנגל, עובדה (אתר מאקו)
  • דו"ח 'אזרחים לא מוגנים', האגודה הערבית לזכויות אדם
  • אתר תקדין ואתר Ruling
  • שימוש במפות היסטוריות ומפות מעודכנות
  • ארכיון העירייה

מושגים מרכזיים

הפכו פולשים בביתם- הבית כנישול/הסדרה
הגיאוגרפיה המשפטית ניסחה חוק שעשוי לנרמל את הנישול של קבוצות אתניות כששיא התהליך הוא הפקעת האדמות הערביות למערכת הישראלית, "מקרקעי ישראל" (Forman, Kedar, 2003).
בבחינת ההיסטוריה של הבית עולה המושג נישול/הסדרה כמושג מרכזי להבנת התהליכים שהתרחשו בשכונת עג'מי בכלל ובבית ברחוב העוגן בפרט.

מדינת ישראל חוקקה את חוק נכסי נפקדים שמנרמל את נישול אדמות התושבים הערבים מביתם ואדמתם. מבחינת המדינה מדובר בהסדרה אולם מבחינת התושבים זהו נישול, נישול בשם החוק. כך הפכו בני משפחת חטאב מבעלים לדיירים מוגנים לפולשים בבתיהם.

יחסי כוח א- סימטריים

יחסי כוח א- סימטריים הם יחסי הכוחות המתנהלים במרחב בין זהויות שונות ומעמדות שונים. ,Forman& Kedar) 2003)

יפתחאל וצפדיה (2012), אומרים שיחסי כוח א-סימטריים הם יחסים של הדרה ודיכוי של מוחלשים, לשם מימוש שאיפת התפשטות האינטרסים של הקבוצה הדומיננטית וניצול של קבוצות השוליים.

פנסטר Fenster, 2014)), כותבת שזוהי מדיניות תכנון שנוקטת באופן שיטתי באפליה של אוכלוסייה מסוימת. האפליה באה לידי ביטוי  בדיור, חינוך, תשתיות ושירותים לצד אפליה בנושא הגירה וחוקי אזרחות.  

הבית ברחוב העוגן 4 הוא ייצוג מובהק של יחסי כוח א-סימטריים. דיירי הבית הם השחקנים המוחלשים, המדוכאים. מדובר באנשים קשי יום שאינם יודעים קרוא וכתוב ובטח שאינם מבינים בנבכי החוקים. הממסד מנצל את חולשתם ומחתים אותם על חוזי שכירות, דבר שהופך אותם מבעלי בית לשוכרים. בהמשך טוען הממסד שהם אינם דיירים מוגנים כפי שמגדיר החוק ובנוסף קיימת בנייה בלתי חוקית. כל זה הופך אותם להיות פולשים בבתיהם שלהם, ללא זכויות, דבר המצדיק, על-פי החוק, פינויים מהנכסים.

תחושת שייכות

פנסטר (2007), הגדירה תחושת שייכות כחיבור למקום או לחברה. תחושה אישית שהפרט הוא חלק ממשהו גדול יותר. חלק משכונה, מארגון או עבודה. היחס למקום בו אתה מתגורר קשור גם לנושא השורשים ופיתוח הזהות האישית.

בציטוט הבא מתאר יוסף חטאב את תחושת השייכות לבית בו נולד וגר כל חייו:

"אבי נולד בשנת 1936 במתחם הזה. אמי נולדה בשנת 1945 במתחם הזה. אני גר פה 40 שנה.

אנחנו דור שלישי שגרים פה. אבי וסבי נולדו פה. אמי עדיין חיה וגרה פה בבית אחר באותו מתחם". (האגודה הערבית לזכויות אדם, אינטרנט)

המושג "שייכות" במקרה של משפחת חטאב הוא הקשר האישי לבית בו נולדו וחיו כל חייהם וקשור מאד לטענת הבעלות על הבית והתבצרותם בעמדתם לא לפנות את הבית.

במשפט שנערך ב 2007 הוזכר כי בני המשפחה קיבלו הצעות לפנוי הבית בתמורה לפיצוי ו/או דיור חלופי, אולם הם דחו את כל ההצעות שניתנו להם.

נרטיב מקומי

השתלשלות האירועים כפי שהם נתפסים בעיני תושבי המקום. פירוש המציאות מנקודת מבט אישית ודרך השקפת עולם לאומית, תרבותית וחברתית.

מונטרסקו מגדיר את הנרטיב המקומי כסיפור הנובע מתוך חוויה אישית ומושפע מהשקפת עולם מסוימת. הנרטיב מתייחס לזהות האישית והחברתית ולמערכת האמונות והערכים הסובייקטיבית. (מונטרסקו, 2007).

יוסף חטאב מתאר את החוויה האישית שלו, מנקודת מבטו האישית. הוא מתאר את ההתחדשות העירונית סביב ביתו ומציין שזו הסיבה לניסיונות להוציאם מביתם. הוא נותן את הזווית האישית שלו למתרחש בביתו כשלמעשה הדבר משקף את הנרטיב של השכונה כולה.

הבית וההתחדשות העירונית הפורחת סביבו עוזרים להבין את ההיסטוריה של השכונה ואת המציאות הקיימת כיום: 

"הם רוצים למכור את האדמה. הם כיתרו אותנו בבניינים חדשים משלושה צדדים. כל הבניינים האלה בבעלות יהודית. אזור זה הוא האזור הכי יקר ביפו. בגלל שהוא קרוב לים. לכן הם רוצים להוציא אותנומהבית".

מידע כללי

משפחת חטאב הינה משפחה ותיקה המתגוררת בעג'מי. המשפחה מתגוררת במתחם קטן קרוב לים הכולל ארבעה בתים קטנים, הסמוכים זה לזה. כל בית מורכב מ 2- 2.5  חדרים קטנים. המבנה הפנימי של הבית הוא בעל ארכיטקטורה מיוחדת ומעידות על כך הקשתות שבתקרת הבית.  לטענת המשפחה, היה הבית בבעלותם לפני שנת 1948 והמשפחה מתגוררת במקום עוד מלפני קום המדינה.

 לאחר מלחמת 1948 עבר הבית עובר לבעלות האפוטרופוס לנכסי נפקדים.

בשנות ה-50 חתמו האחים חטאב יוסף ומוחמד על חוזה שכירות מול עמידר

1957-  הוגשה תביעה לפינוי כנגד מוחמד חטאב, סב המשפחה.

בשנת 1976  פסק בית המשפט פסק דין לפינוי הבית כנגד בדריה חטאב ז"ל.

משנת 1976 ועד 2007 לא נמצא שום תיעוד משפטי.

בשנת 2007 הגישה חברת עמידר תביעה לפינוי  כנגד שלושה מבני המשפחה לפינוי- זיינב ושני ילדיה, יוסף וסמירה חטאב. עילת התביעה היתה פלישה לבתים ובניה בלתי חוקית. חברת עמידר טענה במשפט שהחל בשנת 2007, שמשפחת חטאב גרים במתחם ללא זכויות בנכס במשך 15 שנים ובנוסף בוצעו תוספות בניה בנכס במהלך השנים. 

 בשנת 2008  הבית עובר לידי רשות הפיתוח

בשנת 2012 הוגשה תביעה נוספת לפינוי הנכס כנגד אחמד חטאב.

באוגוסט 2014 ניתן פסק הדין של המשפט שהחל ב 2007, ובו נפסק על פינוי הבית תוך 90 יום.