תיק תיעוד היסטוריוגרפי של כתובת

כתובת הווה:  פושקין 11 – אוז'שקובה 2, יפו

גוש: 7024 ,   חלקה: 40  

כתובת עבר: 

רחוב פושקין נקרא בעבר רחוב 69

רחוב אוז'שקובה נקרא בעבור רחוב 64

בעלים ודיירים לאורך השנים

שנת 1932 – משפחת בודיירי

שנת 1957 – הנכס הועבר לידי האפוטרופוס לנכסי נפקדים

שם הנפקד/ת: ווחידה עיזת בודיירי

שנת 1958 – הנכס הועבר לידי רשות הפיתוח

מידע תכנוני

תבע רלוונטית: תוכנית תא/במ/2570/43, בתוקף משנת 1995.

הגדרת המבנה לפי התבע והערות נוספות: על פי התוכנית הבית בפושקין 11 מסווג כ'מבנה לשימור ב'. ייעוד הקרקע הוא למגורים.

תמה מרכזית

'הבית כמפגש תרבותי יהודי-פלסטיני'

הבית שמשפחת בודיירי הפלסטינית בנתה, ומבלי להתכוון לכך, הפך לאחר 1948 לביתם המשותף של משפחות פלסטיניות ויהודיות ישראליות שחלקו מרחב משותף, לאורך השנים. התמה של הכתובת, 'הבית כמפגש תרבותי יהודי-פלסטיני', מתארת, אולי, יותר מכל, את מהות הבית: היחסים המורכבים, הטעונים לעיתים, בין הדיירים היהודים לאלו הפלסטינים אשר התגוררו בבית לאורך השנים.

המסגרת המושגית של הבית מתמקדת, בעיקר, ברעיון של 'אזור מגע' והיא עומדת בבסיסו התיאורטי של 'משולש' היחסים, דיירים יהודים-דיירים פלסטינים-רשות. בעבורנו, המושג 'אזור מגע' משמש מושג-גג 'המכיל' בתוכו את המושג הבית כ "אזור מגע מיקרו" העוסק ברובד המיקרו, הבלתי-פורמלי, של אזור המגע והוא הבית: הבית כאזור מגע אישי. מושג נוסף הוא "הבית כזהות" העוסק בנושאים של משפחה, חברים וקהילה, חיבור, שורשיות, זיכרון ונוסטלגיה.  

תיאור תמציתי של סיפור המבנה לאורך השנים

ראשית ההיסטוריה של הבית בפושקין 11 בשנת 1932, עת הוגשה בקשה לבנייתו ע"י ווחידה עיזת בודיירי, לעיריית יפו. מטרת המבנה היתה (ונותרה עד היום) מגורים עבור משפחתה. המבנה הפנימי של הבית כלל אחד עשר חדרים ושני אולמות במבנה של שתי קומות. סידור החדרים סביב האולם המרכזי דמה בשתי הקומות, הקרקע והעליונה – סגנון בנייה אופייני לבית ערבי טיפוסי שהיה נהוג באותה עת. בשנת 1934 אושרה תוכנית הבניה של הבית על ידי אגף ההנדסה של עיריית יפו. אין בידינו מידע לגבי נקודת הזמן המדויקת בה נבנה הבית אבל היה זה בין 1934 (אישור תכנית הבנייה) ל-1944, שכן תצלום הלווין הישן ביותר שאותר, בו מופיע הבית בפושקין 11, מתועד לשנת  1944.

שנת 1948, מלחמת העצמאות, היתה נקודת זמן מכרעת בהיסטוריה של הבית בפושקין 11. בית משפחת בודיירי ננטש ואין בידינו מידע אודות המשפחה, האם ברחה או גורשה ממנו. מיד עם תום המלחמה (1949), משפחות אחרות, יהודיות ופלסטיניות, אכלסו במשותף את הבית. בשנת 1957, כפי שניתן לראות בנסח טאבו ההיסטורי הסרוק, הבית עובר לאחריות האפוטרופוס לנכסי נפקדים –  שם הנפקדת המופיעה במסמך: ווחידה עיזת בודיירי. בשנת 1958 הבית עובר לידי רשות הפיתוח. במרוצת השנים חכרו את הבית מרשות הפיתוח משפחות פלסטיניות ויהודיות, שהתגוררו בו זו לצד זו וחלקו יחד את החללים הציבוריים.

איסוף מידע 

ארכיון הנדסי (תיקי בניין), עיריית ת"א-יפו

אתר רשות מקרקעי ישראל (פרטים על תוכנית: תא/במ/2570/43)

הרשות לרישום והסדר זכויות מקרקעין, משרד המשפטים

ספריית המפות בחוג לגיאוגרפיה וסביבת האדם, אוניברסיטת ת"א

מסמכים משמעותיים שנאספו

שם המסמך: תשריט הבינוי של בית משפחת בודיירי משנת 1934

תאריך: 18.07.1934

מקור מידע: ארכיון הנדסי (תיקי בניין), עיריית ת"א-יפו

שם המסמך: נסח טאבו היסטורי סרוק

מקור מידע: משרד המשפטים

מפות