תיק תיעוד היסטוריוגרפי: פושקין 14

תיק תיעוד היסטוריוגרפי של כתובת

כתובת הווה: פושקין 14

גוש: 7024, חלקה: 14

בעלים ודיירים לאורך השנים

סיפורו של הבית הוא מיוחד ונדיר בהיסטוריה של יפו. הבית נבנה בשנת 1934 והיה שייך למרים אשעל שהורישה אותו לאחיינית האהובה אמנה עספור. הבית נשאר בבעלות המשפחה מאז ועד היום, מלבד תקופה של מספר שנים לאחר מלחמת העצמאות.

תיאור תמציתי של סיפור המבנה לאורך השנים

הבית נבנה בשנת 1934 על ידי מרים אשעל, שהייתה מורה לפסנתר ולעוד ולימדה את בנות המשפחות האריסטוקרטיות ביפו לנגן על כלים אלו. עם הכסף שחסכה משיעורי המוזיקה בנתה את הבית ברחוב פושקין 14.

למרים היו שני אחיינים אותם אהב מאוד ורצתה לשדך ביניהם: חליל, בן אחותה פטמה, ואמנה, בת אחותה רשידה. השידוך מצליח ובני הדודים מתאהבים ומקימים משפחה גדולה ומפוארת. אמנה הייתה אשה יפה ואצילית והגיעה ממשפחה מכובדת ביפו (משפחת פחרדין), היא הייתה משכילה ולמדה בקולג' העותמאני. חליל היה גבר משכיל ומרשים שאהבה תרבות ואמנות, הוא היה נוהג לטייל ולנסוע, בעיקר לנופש בביירות. כדי לשמור על השידוך ולוודא שחליל לא יעזוב את אמנה, מרים מחליטה להעביר את הבית לאמנה ולכתוב אותו על שמה: אמנה עספור

מלחמת העצמאות משנה את המציאות עבור תושבי יפו. ב-48' חיילים מגיעים לבית המשפחה ודורשים ממנה לעזוב את הבית. למשפחה אין ברירה והם עוזבים עם מה שעל גופם, כל רכוש המשפחה נשאר בבית. תחילה המשפחה פונה לנמל ומתכננת לעזוב בספינה, אך ברגע האחרון חליל מתחרט והמשפחה נשארת ביפו ומתגלגלת עד שמגיעה לעג'מי, היכן שכוחות הביטחון הישראלים מרכזים את הפלסטינים שנותרו ביפו. הם מתגוררים בעג'מי עד שנת 51', כאשר אמנה מצליחה להגיש בקשה בשם מרים ותובעת בפני הפוטרופוס הכללי בעלות הבית. שנה לאחר מכן הם חוזרים לביתם.

החזרה הביתה, בשנת 52', אינה פשוטה, הבית כבר לא באמת שלהם. בתוך הבית מתגוררות שתי משפחות הונגריות, שפלשו לקומה הראשונה והעליונה והשתלטו על הבית והרכוש המשפחתי שנשאר עם עזיבת המשפחה. המדינה מכירה למשפחת עספור רק ב-1/3 מהבעלות על הנכס והשאר לוקחת לעצמה. מכיוון שבתוך הבית כבר מתגוררות משפחות אחרות, משפחת עספור מוצאת  את עצמה ללא קורת גג אמיתית והם בונים בשטח הבית, בתוך החצר, יחידת מגורים קטנה וארעית. אמנה נחושה לקבל את הבית חזרה ובכסף שהיא מקבלת מהדיירים היהודים, עבור שכירות החלק היחסי שלה בבית, היא חוסכת ובשנת 57' היא מצליחה לקנות את שאר הבית ומחזירה אותו לבעלות מלאה של המשפחה. לצערה של משפחת עספור, הדיירים היהודים עוזבים את הבית אך לוקחים איתם את רכוש המשפחה שנשאר בבית, בין היתר את פסנתר הכנף, הרהיטים וכלי המטבח.

לאחר הטלטלות הרבות שהמשפחה עברה לאחר 48', הם מנסים לחזור לשגרה ולחייהם. חליל חוזר לעבוד כעיתונאי עצמאי ושולח כתבות לעיתונים (ביניהם 'העולם הזה'), בהם הוא כותב על אקטואליה, פוליטיקה ומצבם של הלפסטינים בישראל. למרות רצונו הוא למצליח לשחזר את מעמדו העיתונאי שהיה לפני 48'. חליל נפטר בשנת 67', בגיל 60. אמנה נשארת לבדה לגדל את ילדיה ולפרנס את משפחתה. היא עובדת כתופרת שמלות וחיה עד גיל 87 עם משפחתה ביפו, בבית ברחוב פושקין 14.

כיום מתגוררים בבית שניים מילדיהם של חליל ואמנה: מראוון עספור ומשפחתו גרים בקומה הראשונה, ואחיו, זיאד עספור ומשפחתו מתגוררים בקומה השנייה.

איסוף מידע

איסוף החומרים והמידע התבסס על ראיונות אישיים עם בני משפחת עספור, ששיתפו בצורה פתוחה וכנה את הסיפור המשפחתי והשתלשלות האירועים