תיק תיעוד היסטוריוגרפי: שבטי ישראל 58

מידע כללי

תיאור תמציתי של סיפור המבנה לאורך השנים:

הבית הניצב במרכז רחוב שבטי ישראל ביפו, בלב אזור העובר תהליכי התחדשות ושינוי, מעלה כבר ממבט ראשון שאלות בנוגע למרחב העירוני הנתון במחלוקת. מבית המגורים הפלסטיני אשר עד 1948 עמד ברחוב ראוף אל-ביטאר (ראש עיריית יפו בסוף שנות ה-30 של המאה ה-20) נותר כיום רק אגף אחד, הניצב בפינת הרחובות שבטי ישראל ונתן פנץ. בחינה של האזור במפות ישנות מראה כי הבנייה במקום התחילה בשנות ה- 40. בתיק הבניין של הכתובת מופיעים מסמכים משנות ה- 40 המציינים את רישום החלקה וקביעת קווי הבניין. במסמכי הרישום בטאבו ניתן למצוא כי החלקה בה ניצב המבנה הייתה בבעלות זאכי בן חג' סלמאן חג' חוסין חמו, אשר הוגדר כנפקד בעת מלחמת 1948, ורכושו הועבר לרשות האפוטרופוס לנכסי נפקדים, ומאוחר יותר לידי הרשות לפיתוח. החלקות הסמוכות במגרש היו בבעלות חאלד בן אברהים סקג'הא, דרוויש אבן מוסטפה אל-קטאן ומוסבאח מחמד גלאיני, שכולם הוגדרו כנפקדים וגורל רכושם היה דומה.  

מעיון בתיקי הבניין עולה כי בשנים שלאחר המלחמה, אוכלסו המבנים, אשר נוהלו על ידי חברת 'עמידר', במהגרים יהודים שהגיעו ליפו והשתמשו בהם הן למגורים והן לעסקים שונים. עם השנים, המבנים התרוקנו, ננטשו ונהרסו, והמבנה בשבטי ישראל 58, השריד האחרון של בתי המגורים שעמדו במקום, גם הוגדר כמבנה ציבור המיועד לשימור (בשנת 1993 בתב"ע תא/במ/2551/41) וגם הוצא לו היתר להריסה (בשנת 2008). בשנת 1996, המגרש כולו הופקע על ידי עיריית תל-אביב ויועד למבנה ציבור. השלב הנוכחי בתכנון המגרש החל כאשר בשנת 2009 העירייה הקצתה את המגרש ללא תמורה לתנועה ליהדות מתקדמת, על מנת שתקים במקום מבנה קבע למכינה הקדם-צבאית של התנועה, הפועלת ביפו מאז 2003. התנועה ערכה תחרות אדריכלית בין כמה משרדי אדריכלים, בחרה בהצעה המנצחת הכוללת את שימור המבנה הקיים כחלק מהבנייה החדשה, והחלה בתהליך הכנת התכניות, הוצאת היתרי הבניה וגיוס המימון להקמת המבנה שישמש כמרכז לפעילות המכינה ולמגורי החניכים.

מושגים מרכזיים

אגוניזם/אנטגוניזם

פוליטיקה של הכרה