תיק תיעוד היסטוריוגרפי: בצלאל לונדון 4

מידע כללי

ייחודה של הכתובת הנ"ל הוא ראשית, היותה מבנה אשר נועד לשמש משפחת אחת והוסב, לאחר שנת 1948 לבניין מגורים, והפך למשכנן של מספר משפחות.  אנו עוקבים אחר קורות משפחה אחת- משפחת זכאכ- ואחר השתלבות ציר חיי בנות המשפחה (האם ושתי בנות: איילין וכפא) בציר הזמן של הבית, עד שלבסוף, בשנת 2000 רוכשות הנשים את חלקן במבנה, ואף מוסיפות לו יחידת דיור בהיתר.

עפ"י המסמכים שנמצאים בידנו לא ברור בשלב זה מתי נבנה המבנה. במסמך של אגף הגביה- פרטי המחזיק מתאריך 26/7/1999 מצוין כי המבנה הוקם בשנת 1935, אם כי במסמכים שונים שהוגשו לצורך בקשות להיתרים לתוספות למבנה צוין כי מדובר במבנה משנת 1947. המבנה הוקם כמבנה למגורים בעל 2 קומות (קומת קרקע וקומה ראשונה- ללא עמודים). החל משנת 1995 ישנה כוונה לבנות קומה נוספת למבנה. בתחילה דובר על קומה עם 2 יח"ד דיור, אולם מכיוון ששטח יחידות הדיור המוצעות היה קטן משטח הדירה הנדרש עפ"י התב"ע המקומית, לא אושרה בניית 2 היחידות אלא יחידת דיור אחת נוספת. היתר הבניה חודש כעבור מספר שנים ולבסוף בתאריך 12/5/2002 התקבל טופס 4 למבנה. הבניין חובר לביוב בשנת 1956.

המבנה, המשמש כיום כבניין מגורים משותף, נמצא ברחוב הנקרא בצלאל לונדון (על שמו של השחקן, אביו של ירון לונדון הפובליציסט), קודם לכן עוד התהדר בשמו הממוספר- 3094 . כל ניסיונותינו לאתר את שמו המקורי, הקדום יותר של הרחוב, לא צלחו. הרחוב לא מופיע במפות של "זוכרות" או בזיכרונם של תושבים ביפו. הסיבה נעוצה בעיקר בעובדה שמדובר ברחוב קטן, וייתכן וכלל לא היה לו שם, למעט אולי התייחסות למשפחה כזו או אחרת שהתגוררה בו (למשל, אולי היה מוכר כרחוב ח'ורי?) או אולי זוהה עפ"י בעל עסק שפעל בו? לא ידוע.

הדיירות במבנה, אחרי שהוצאו מביתן כילדות, והועברו למבנה בבעלות עמידר, מצליחות לרכוש את יחידות הדיור בהן הן מתגוררות ואף, להוסיף יחידה נוספת על הגג. לטענתן, למרות כל הטראומה של הילדות "הכל טוב" והכל בסדר, וכולם מסתדרים עם כולם. האם זו תודעה כוזבת בהקשר לאומי? או שהן מהוות חלק מאותו דור שורד שעליו כתבו דני רבינוביץ' וח'אולה אבו בקר?

מושגים מרכזיים

"תודעה כוזבת"

(Marx,1848) – הבית כ"תודעה כוזבת" של ה"דור השורד"?

המונח תודעה כוזבת בא מהתיאוריה המרקסיסטית, ומתייחס לחוסר התאמה בין תפיסות, ערכים, ואידיאולוגיות לבין מקום האינדיווידואל/ית בסולם החברתי. מרקס התייחס כמובן להקשר הקפיטליסטי –אך המושג תקף לגבי כל סוג של דיכוי, ויש למונח שימוש נרחב בשיח הלאומי. כאשר ישנה הבחנה בין כובש לנכבש או מנצל מנוצל. הנכבשים חושבים בצורה שהכובש רוצה שהם יחשבו, וזוהי התודעה הכוזבת –  האינטרסים האמיתיים  של האדם נשלטים ע"י כוח שלא שלהם.

הדור השורד

(רבינוביץ' ואבו בכר, 2002 )

מלחמת 1948 עיצבה את זהותם של בני הדור השורד. זהו דור שירד מנכסיו ואיבד את הקשר עם קרובי משפחתו. עיקר מעייניו הושקעו בהישרדות פיזית ובמאבק קיום יום יומי. בני דור זה סבלו מקיפוח ומאפליה מכוונים, והיו נתונים לממשל צבאי ולמגבלות שונות שהתבססו על תקנות לשעת חירום.מאפייניו הבולטים של דור זה היו הסתגלות, צייתנות, בחירה במפלגות שלטון, התרפסות וטינה שחיפו על החלום להיפוך היוצרות.

המרחב השלישי

(יעקובי, 2007/ Bhabha, 1994

המרחב ש"בין לבין", כאשר הכוח הקולוניאלי מייצר גם את הזר לו. מרחב זה הוא בעל פוטנציאל להפוך לאתר של התנגדות מאבק ומו"מ.

הומי באבא, בניגוד לאדוארד סעיד, הציע שזהות אתנית של הנכבש איננה מוצר חתום ומוגמר המשמש תמונת מראה הפוכה של הכובש. זהות אתנית היא היברידית (תוצר–כלאיים), אמביוולנטית ודינמית המתעצבת בצורות שונות, בין השאר גם דרך חיקוי של הקולוניאליסט עצמו. טענה זו פותחת מרחב רחב יותר של אפשרויות אשר בתוכו מתכוננת ומתעצבת זהות בהשוואה למרחב הצר של האופוזיציות הבינאריות שעליהן מצביע סעיד. מרחב זה כינה באבא בשם "המרחב השלישי".